בפוסט הקודם שלי, שכותרתו “למה שיניתי את שם החברה“, הסברתי ששם החברה שלי נקבע בהשראת הכנס Wisdom בסן פרנסיסקו, שבו נכחתי לפני שנתיים. כעת התברר לי שייערך כנס של Wisdom בשיתוף LinkedIn בנושא המנהיג החדש. בהתחלה לא נתתי לעובדות לבלבל אותי, וטענתי שאיני פנויה כרגע להשתתף בכנס; חשבתי שמבחינה עסקית לא נכון מבחינתי לעצור את העשייה ולנסוע עכשיו.
לאחר זמן מה הזכיר לי חבר שהכנס עומד להיערך, ואף שתגובתי האוטומטית הייתה שאין לי פנאי לזה, דבר־מה החל להדהד בי. לאחר הפגישה איתו חזרתי לעיין בתוכנית הכנס, ופתאום הקשבתי לקול עמוק בתוכי, שהתרגש מהכנס ומהנושא ועורר בי את ההרגשה שנכון מבחינתי לנסוע ובכל זאת לעצור לשם כך את העשייה. מכיוון שהיו לי התחייבויות קודמות, יציאתי הייתה מותנית באפשרות לשנות את מועדן – ואכן הצלחתי. ההחלטה לנסוע לכנס נבעה מן הרצון להעמיק את ההבנה של המתרחש בעולם ובעמק הסיליקון סביב המיינדפולנס, וכמובן להכיר את הקהילה שאני חלק ממנה ולשאוב השראה להמשך העשייה.
בכנס דובר על המנהיג החדש, על הצורך לשמֵר את המתח בין הצורך לקדם את הרווחים ואת התוצאות לבין הצורך להיות אותנטי ופגיע ולהפגין חמלה כלפי עצמי וכלפי האחר. בעבר היכולת להביא את עצמך בצורה מלאה ולעיתים פגיעה הייתה אולי אות לחולשה, אולם כיום היכולת של מנהיג להביא את עצמו בצורה אותנטית, לעיתים פגיעה, לא “שלמה”, ולא תמיד לדעת את התשובה, היא חלק מתכונותיו של המנהיג החדש. כמו כן דובר על המנהיג כמשרת את העובדים וכמסייע להם להביא את הגרסה הטובה ביותר של עצמם. המנהיגות החדשה מתבססת על היכולת להניע מתוך השראה ולדעת “למה” אנחנו עושים את אשר אנו עושים ולא רק “מה” אנו עושים.
כמובן, אני יכולה להמשיך לספר עוד רבות על אשר דובר בכנס, אך המילה שהדהדה בי יותר מכול הייתה – spaciousness – כלומר מרווח, התרחבות. המושג מונח בבסיסו של מתח מרכזי, שלתפיסתי מאפיין את המנהיגות החדשה, והוא המתח בין העשייה (doing) לבין ההוויה (being). בדרך כלל אנחנו טרודים בעשייה ומקדמים את הדברים כדי להגביר את הרווח ואת הביצועים, גם אם לעיתים אנו עושים “יותר מדי” שלעיתים אף עלול לפגוע בתוצאות. היכולת להיות בהוויה (Being), לעצור, להתבונן, להתרחב ולמצוא מרחב לנשימה הכרחי בעולם המהיר והמשתנה תדיר שבו אנו חיים. לפעמים השהייה במקום הזה כביכול מנוגדת ברגע מסוים להיגיון או נוחה פחות, אולם היא יכולה לאפשר לרעיונות חדשים להתהוות. לעיתים היא מאפשרת לנו להתוות דרך מדויקת יותר לייצור המוצר או להענקת השירות. המרחב הזה יכול לאפשר לדברים חדשים להתגלות ולהפתעות להתרחש, ובזכותו נחווה זרימה בעשייה ובעבודה. אין פירוש הדבר לעצור את העשייה או לא לעשות, אלא לעשות מתוך הקשבה עמוקה, לרכוש יכולת לעצור ולהיות קשוב לעצמי, לקולגה, ללקוח, למה שיש להיאמר – גם אם הסיטואציה נוחה לי פחות או נוגדת את ההתנהלות “האוטומטית” שלי. באופן פרדוקסלי, היכולת לעצור ולהיות במקום הזה לעיתים מקצרת את הדרך ובעלת ערך במובנים שלא תמיד אנו יכולים לעמוד עליהם באותו הרגע.
בחזרה אליי ולחוויה שלי מהכנס. באופן מקרי ומשמח הוזמנתי להשתתף בריטריט מיינדפולנס שנערך ב- LinkedIn. החוויה נתנה לי מענה לרצון לחבור לאנשים מהקהילה ולהעמיק את ההבנה של המתרחש בעולם המיינדפולנס וכיצד ארגונים מטמיעים את הכלים הללו. שמחתי לשמוע את אשר ידעתי בחלקו, שבארגונים שונים כמו LinkedIn, Salesforce, Cisco ועוד משתמשים בשיטות של מיינדפולנס כחלק מהשגרה.
מנהיגים וארגונים מאמצים את המיינדפולנס ככלי המאפשר לעצור. העצירה מאפשרת עשייה מתוך שלווה ו”מרכז” אישי (center) גם בזמנים לחוצים ועמוסים, אך בסופו של דבר היא מניבה תוצאות טובות יותר. העצירה מאפשרת התרחבות והקשבה עמוקה יותר לעצמי, לאחר ולמה שרוצה להתהוות מהרגע, תהליך שמאפשר לרעיונות חדשים לצמוח. בנוסף, כמנהיגים שמנהיגים אנשים, ארגונים, אך ראשית כול את עצמנו, חשוב לנו לרכוש את היכולת לעצור, להשתחרר ממחשבות טורדניות ומ”סיפורים” שאנו מספרים לעצמנו כדי להצליח לראות נכוחה, ומתוך כך לעורר השראה.
